ההוראה הצבאית בשלב זה מתמקדת בשימור תנופת הרדיפה ובמניעת התבצרות האויב. ההנחיה הניתנת לשאר העם היא וְאַתֶּם אַל תַּעֲמֹדוּ, כלומר אל תתעכבו סביב המלכים שכבר נלכדו, אלא המשיכו מיד במרדף.
הפרשנים מסכימים פה אחד לגבי משמעות הפעולה וְזִנַּבְתֶּם. פועל זה נגזר מהמילה "זנב", והוא מדמה את החלק האחורי של מחנה האויב לזנב המצוי בקצה הגוף. ההוראה היא להכות ולהרוג את החיילים הנגררים בסוף המחנה, להכרית את "זנבם", ובכך להקטין בהדרגה את מספרם של הנסים.
בנוסף, ניתנת הפקודה אַל תִּתְּנוּם לָבוֹא אֶל עָרֵיהֶם. המטרה היא לעצור את כוחות האויב בטרם יצליחו לסגת אל תוך עריהם המבוצרות והמוקפות חומה. ההיגיון האסטרטגי מאחורי דחיפות זו הוא שעריכת מצור על עיר והכנעתה מהווה מבצע צבאי מסובך ומורכב הרבה יותר מאשר תפיסת חילות האויב והכרעתם בעודם נמלטים בשדה הפתוח, בייחוד לאור ההבטחה כי ה' כבר נתן אותם בידם.