הבשורה על לכידת מלכי האויב מהווה נקודת מפנה במרדף. המילה נִמְצְאוּ מעידה על כך שעד לאותו רגע, לוחמי ישראל חיפשו אותם באופן פעיל ברחבי שדה הקרב אך לא הצליחו לאתרם [מלבי"ם].
השימוש בפועל וַיֻּגַּד אינו מקרי, אלא מקפל בתוכו רמז עמוק ודברי חכמה. המבשרים רמזו ליהושע כי מאחר שהכוחות הרוחניים של אותם מלכים כבר נפלו בשמיים, היה זה בלתי נמנע שהם יימצאו בארץ כדי לעשות בהם נקמה, ושום תחבולה או ניסיון הסתתרות לא יכלו להצילם [חומת אנך].
בנוסף, המילה לֵאמֹר מופיעה כאן עם תכלית מעשית. מכיוון שגיבורי ישראל עדיין התרוצצו אנה ואנה בחיפושיהם הקדחתניים, הבשורה נמסרה ליהושע על מנת שיפרסם ויאמר לכולם שהמלכים נמצאו, ובכך יחסוך מהלוחמים את המשך הטרחה והמאמץ שבחיפוש [חומת אנך]. המקום שבו בחרו המלכים להסתתר, בַּמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה, מתייחס למערה שהייתה ממוקמת בתוך גבולותיה של העיר מקדה [רד"ק].