החלטתו של יהושע לכלוא את המלכים במערה משקפת זיהוי של השגחת ה' וניצול מומנטום אסטרטגי. הוא מבין כי תבוסת המלכים היא הזדמנות להכריע את המערכה כולה כעת, בטרם יספיקו האויבים להעמיד לעצמם מלכים חלופיים. הבנה זו גורמת לו לחזור בו מכוונתו המקורית לשוב למחנה בגלגל, ולהורות על המשך המרדף [מלבי"ם].
כדי להבטיח שהמלכים לא יברחו בינתיים, הוא פוקד גֹּלּוּ, כלומר גלגלו [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], אבנים גדולות אל פתח המערה כדי לסתום אותה. מטרת החסימה היא למנוע מהם לצאת פתאום ולנוס מהמקום [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בנוסף למחסום הפיזי של האבנים, יהושע מוסיף שכבת אבטחה נוספת ומורה וְהַפְקִידוּ עליה אנשים, לשון מינוי של שומרים [מצודת ציון], שתפקידם לוודא שהמלכים אכן יישארו כלואים [ביאור שטיינזלץ].