ההבטחה האלוהית ליהושע, רגע לפני המערכה, נועדה להפיג חששות עמוקים שקיננו בו. הציווי אַל תִּירָא מֵהֶם אינו מתייחס רק לפחד טבעי מפני צבא עצום, אלא לחשש רוחני: יהושע דאג שמא חטא כאשר כרת ברית עם הגבעונים מבלי לשאול את פי ה', וכי חטא זה ימנע ממנו להצליח במלחמה [חומת אנך].
בתגובה לחשש זה, ה' מבטיח לו כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים – הניצחון כבר הוכרע מראש. הסיבה עצמה להתאגדות צבאות האויב ולבואם למלחמה היא מהלך אלוהי שנועד למסור אותם לידי ישראל [מלבי"ם], שכן שרי האומות כבר הוכנעו בעולמות העליונים [חומת אנך]. באשר למילה בְיָדְךָ, בכתבי היד המדויקים והדפוסים הראשונים היא נכתבת ללא תוספת האות יו"ד, בניגוד למה שהודפס בטעות בחלק מהמהדורות המאוחרות [מנחת שי].
לגבי תוצאות הקרב, ההבטחה היא שלֹא יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיךָ. ישנה הבחנה דקה בין "התייצבות" לבין "עמידה". האויבים אמנם יתייצבו בתחילה לקראת המלחמה ויגיעו לשדה הקרב, אך הם לא יצליחו להישאר במצב של "עמידה", אלא יכרעו וייפלו מיד בפני יהושע וצבאו [מלבי"ם].