יהושע, פרק י״ג, פסוק ח׳

תארו לעצמכם שאתם מגיעים לחלק עוגה גדולה בין חברים, ופתאום מגלים שמישהו כבר חתך וחילק חלק ממנה מראש. מה עושים עכשיו? זה בדיוק המצב שבו נמצא יהושע. כאשר הוא מתחיל לחלק את ארץ ישראל לשבטים, הוא לא מתחיל מהתחלה. שבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה כבר קיבלו את השטח שלהם בעבר הירדן המזרחי עוד בתקופה של משה רבנו. כאשר הכתוב משתמש במילה עִמּוֹ, הכוונה היא לחצי השני של שבט מנשה, שמוזכר כאן יחד איתם. נאמר עליהם שהם לָקְח֖וּ נַחֲלָתָ֑ם, כדי להסביר שהשטח הזה כבר שייך להם באופן סופי ומוחלט. זו עובדה מוגמרת, ולכן יהושע לא היה צריך לחלק להם את השטח מחדש או לשנות את הגבולות. בנוסף, מופיעות כאן שתי מילים דומות, אֲשֶׁר נָתַן וכן כַּאֲשֶׁר נָתַן. הסיבה לכך היא שכל אחת מהן מלמדת אותנו משהו אחר. המילה הראשונה מתארת את עצם קבלת השטח הגיאוגרפי והגבולות שלו, והמילה השנייה מדגישה את האופן המדויק שבו משה חילק את האדמה בין השבטים האלה. כך נוצר חיבור יפהפה וברור בין המנהיגות של משה לבין המנהיגות של יהושע שממשיך את דרכו.