תארו לעצמכם שהתחלתם משימה ענקית וחשובה, ואחרי המון מאמץ הרגשתם שאין לכם יותר כוח לסיים אותה. זה בדיוק מה שקרה ליהושע. אחרי שנים ארוכות שבהן הוביל את בני ישראל במלחמות כדי לכבוש את הארץ, הוא התעייף. הכתוב מתאר אותו בתור זָקֵן וגם בָּא בַּיָּמִים. למה להשתמש בשתי מילים כל כך דומות? כדי להסביר לנו שיהושע לא רק היה מבוגר מאוד בגיל, אלא גם הגוף שלו כבר היה חלש, והוא פשוט לא יכול היה להמשיך לצאת לקרבות.
הבעיה הייתה שוְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ. כלומר, בני ישראל כבשו עד עכשיו בעיקר את אזור ההרים, אבל נשארו עוד שטחים עצומים בארץ ישראל שעדיין לא נכבשו. לכן, ה' פונה אל יהושע ונותן לו תוכנית חדשה. במקום שיהושע ימשיך להילחם עם צבא אחד גדול, הוא צריך לחלק את כל הארץ לנחלות בין השבטים כבר עכשיו, ולחלק להם אפילו את השטחים שעוד לא נכבשו.
למה בעצם לעשות את זה? קודם כל, ה' מבטיח שהוא יעזור לבני ישראל לנצח את האויבים גם אחרי שיהושע ימות. בנוסף, יש כאן תוכנית חכמה: ברגע שכל שבט יילחם לבד רק על השטח שלו, האויבים הכנענים לא יוכלו להתחבר יחד לצבא אחד ענק נגד כל בני ישראל, כמו שהם ניסו לעשות בעבר. כך כל שבט לוקח אחריות על הבית החדש שלו, והמשימה הגדולה יכולה להימשך.