סופו המר של בלעם, גדול אויבי ישראל הרוחניים, נשזר בתוך תיאור חלוקת הארץ לנחלות. ציון מותו דווקא כאן נובע מכך שנחלת שבט ראובן כללה את אזור בית פעור, המקום שבו באה לידי ביטוי מזימתו הגדולה ביותר של בלעם, ובו גם מצא את עונשו מידי ההשגחה האלוהית [אברבנאל].
הפרשנים מתעכבים על השאלה כיצד הגיע בלעם למדין, שהרי בתורה נאמר שלאחר שניסה לקלל את ישראל שב למקומו. התשובה לכך היא שבלעם חזר למדין ולמואב כדי לדרוש את שכר העצה שנתן להם – להפקיר את בנותיהם היפות לזנות עם בני ישראל, ובכך לעורר עליהם את קצף ה'. מתוך שראה שעצתו אכן הצליחה וגרמה למגפה איומה, הגיע לגבות את התשלום, ושם מצא את מותו [רד"ק, אברבנאל]. הריגתו בידי ישראל הייתה פעולת נקמה על ניסיונותיו החוזרים ונשנים להתנכל להם [ביאור שטיינזלץ].
התואר הַקּוֹסֵם המוענק לו בפסוק נועד להדגיש את מהותו האמיתית: הוא לא היה נביא אמת אלא מכשף וקוסם מטבעו. נבואתו בתורה הייתה אירוע חולף לצורך שעה בלבד, כאשר מלאך ה' דיבר מגרונו כדי לברך את ישראל ולכבדם [רד"ק, אברבנאל]. יש בכך גם אירוניה, שכן למרות כוחותיו וקסמיו, הוא לא הצליח להציל את עצמו מחרבם של ישראל [מצודת דוד].
באשר למילים אֶל חַלְלֵיהֶם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמשמעות היא "עם חלליהם", כלומר, בלעם נהרג יחד עם שאר חללי מדין וגורלו היה כגורלם. פירוש נוסף מציע כי משמעות המילים היא "בגלל חלליהם", כלומר, הוא נהרג בגלל חללי ישראל שמתו במגפת פעור בעקבות עצתו. כך נסגר מעגל, ובמקום שבו החטיא והרג רבים מישראל – שם בדיוק נענש ונהרג [אברבנאל].
לצד הפשט, מובאים גם פירושי דרש מרתקים על המילים אֶל חַלְלֵיהֶם. על פי המדרש, בלעם ומלכי מדין ניסו להימלט מחרב ישראל באמצעות כשפים ופרחו באוויר. אולם, כאשר פנחס הראה להם את הציץ הקדוש, פקע כוח כישופם והם צנחו מטה ונפלו על החללים. מסורות נוספות דורשות מילים אלו בכך שפנחס הוא שהרגו באופן אישי, או שבלעם נידון וספג את כל ארבע מיתות בית דין על מעשיו [רד"ק, אברבנאל].