לאחר שנים ארוכות ומאומצות של מערכות צבאיות, מגיעה הנהגת העם לנקודת תפנית קריטית. המצביא שהוביל את כיבוש הארץ מגיע לשלב של רפיון פיזי, בעוד שהמשימה הלאומית רחוקה מסיום. מציאות מורכבת זו מובילה להתערבות אלוהית ישירה, המשנה את האסטרטגיה מכיבוש לאומי מרוכז לחלוקה נחלתית.
הפרשנים עומדים על הכפילות בתיאור גילו של יהושע, זָקֵן וכן בָּא בַּיָּמִים, ומציעים לכך גישות שונות. הגישה המרכזית מסבירה כי כבר בתחילת מלחמותיו יהושע לא היה אדם צעיר, והשנים שחלפו מאז נתנו בו את אותותיהן [ביאור שטיינזלץ]. יש הסבורים כי המילה זָקֵן מתארת את התופעות החיצוניות של הזקנה, כגון שיער לבן וקמטים, תופעות שלעיתים קופצות על האדם בטרם עת. לכן מוסיף הכתוב בָּא בַּיָּמִים, כדי להבהיר שיהושע אכן הגיע לגיל מבוגר מבחינה כרונולוגית [מצודת דוד]. מנגד, ישנה גישה הפוכה הטוענת כי זָקֵן הוא ציון הגיל הכרונולוגי, ואילו בָּא בַּיָּמִים מתאר את מצבו הפיזי הרעוע וחולשתו הטבעית, אשר מנעו ממנו להמשיך לצאת למלחמות [אברבנאל]. גישה ביקורתית יותר גורסת כי זקנתו של יהושע וקיצו הקרב הוקדמו באשמתו. על פי תפיסה זו, יהושע התעצל והשהה את המשך כיבוש הארץ מתוך מחשבה שהדבר יאריך את ימיו, אך התוצאה הייתה הפוכה: נגרעו מחייו עשר שנים, והוא מת בגיל מאה ועשר במקום לחיות עד גיל מאה ועשרים כמשה רבנו [חומת אנך].
בשל מצבו של יהושע, ה' פונה אליו ומבהיר לו כי וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ. עד כה נכבש בעיקר אזור ההר המרכזי [ביאור שטיינזלץ], אך שטחים נרחבים מתוך הארץ שהובטחה לאברהם אבינו טרם נכבשו [רש"י]. המסר האלוהי ליהושע הוא שבימי חייו הנותרים הוא כבר לא יוכל להשלים את המלחמה מול המלכים הנותרים ולכבוש את הארץ כולה [מצודת דוד, רלב"ג].
מתוך הכרה במגבלות אלו, ה' מצווה על שינוי כיוון. יהושע נדרש לחלק את הארץ כולה בנחלה לתשעת השבטים וחצי שבט המנשה, ולהתייחס לשטחים הנותרים כאילו כבר נכבשו [רלב"ג]. פעולה זו נועדה להעביר את האחריות לעתיד: ה' מבטיח כי הוא יוריש את האויבים מפני בני ישראל לאחר מותו של יהושע. בנוסף, חלוקת הארץ כעת מבטיחה שכל שבט יילחם באופן עצמאי על נחלתו שלו. פיצול המערכה ימנע מעמי כנען להתאגד יחד למלחמה משותפת נגד בני ישראל, כפי שעשו בעבר [אברבנאל].