יצא לכם פעם לחלק משהו גדול, כמו מגרש משחקים או שטח ענק, בין כמה קבוצות של חברים? זה דורש המון תכנון זהיר. כאן אנחנו מסכמים את החלוקה הגדולה שעשה משה רבנו בעבר הירדן. המילים אֵלֶּה אֲשֶׁר נִחַל מֹשֶׁה מסבירות לנו שאלו הם השטחים והמקומות שמשה נתן כנחלה לשבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה. משה עשה את החלוקה הזו בשני שלבים מסודרים: קודם כל הוא נתן להם את הארץ באופן כללי, ואחר כך הוא שרטט וקבע את הגבולות המדויקים של כל שבט.
אבל רגע, מה עם שבט לוי? הסיכום הזה בא להדגיש לנו שהלוויים לא קיבלו נחלה, לא בשלב הראשון של החלוקה הכללית ולא בשלב השני של קביעת הגבולות. למה בעצם? יש לכך שתי סיבות מיוחדות. הסיבה הראשונה היא שהתפקיד של הלוויים קשור לארון הברית ולעבודת ה׳. מכיוון שארון הברית עדיין נדד באותו זמן ממקום למקום ולא הגיע למקום הקבוע שלו, גם הלוויים לא יכלו להשתקע בנחלה קבועה משלהם. הסיבה השנייה היא המובן של המילה "נחלה". נחלה אמיתית היא שטח של שדות וכרמים שאדם יכול להוריש לילדים שלו או למכור אם הוא רוצה. הלוויים אמנם קיבלו ערים כדי שיהיה להם איפה לגור, אבל הערים האלו נועדו למגורים בלבד ולא היו רכוש שהם יכלו למכור. לכן, אין להם נחלה רגילה של אדמות כמו לשאר השבטים, כי הנחלה האמיתית והחשובה ביותר שלהם היא עצם הקרבה והשירות למען ה׳.