דיני הטהרה והטומאה של יולדת בת שונים מאלו של יולדת בן, ופרק הזמן המוקצב להם כפול באורכו. לאחר הלידה, האם חווה ארבעה עשר ימי טומאה, ולאחריהם שישה ושישים ימי טהרה יחסית.
הכתוב משתמש בביטוי וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד ולא בניסוח הישיר "ואם נקבה היא". שינוי זה נועד ללמד שדיני הטומאה חלים גם כאשר מין היילוד אינו ברור לחלוטין, כגון במקרים של ספק כטומטום ואנדרוגינוס. מאחר שהתורה תלתה את הדין בעצם פעולת הלידה ולא בוודאות המין, מחמירים במקרי ספק ומחילים את ימי הטומאה הארוכים של יולדת נקבה [אור החיים, מלבי"ם, תורה תמימה, רלב"ג].
הפרשנים מציעים מספר הסברים להכפלת ימי הטומאה והטהרה בלידת בת. יש התולים זאת בסיבות גופניות וטבעיות, ומסבירים כי ההפרשות הפיזיות מרובות יותר בלידת נקבה [ספורנו], וכי משך ההחלמה והחזרה למצב הגופני התקין ארוך כפליים [דעת זקנים, רד"צ הופמן]. מנגד, ישנה גישה הרואה בכך עניין היסטורי ורוחני הקשור לחטאה של אם כל חי, שהכניסה את התאווה והטומאה לתהליך ההולדה [שפתי כהן]. גישה נוספת מציעה כי ייתכן שזמני יולדת הבת הם למעשה הזמן הטבעי והבסיסי, ואילו בלידת בן התורה קיצרה את ימי הטומאה לשבוע אחד בלבד כדי שהאם תהיה טהורה ביום מילת בנה [רד"צ הופמן]. לבסוף, יש שקבעו כי מדובר בגזירת מלך שאין לחפש בה טעם אנושי [ביאור יש"ר].
המילה שְׁבֻעַיִם נכתבת על פי המסורת ללא האות וי"ו, כך שחזותית היא נראית כמו המילה "שבעים". הדבר בא לרמז כי היה מקום לחשוב שימי הטומאה יורחבו לשבעים יום, אך קריאת המילה כ"שבועיים" מצמצמת את הפער ומקרבת את דין היולדת לדיני הנידה הרגילים המוכרים [תורה תמימה, מלבי"ם, הכתב והקבלה]. המילה כְּנִדָּתָהּ באה להגדיר את אופי הטומאה: טומאת היולדת שווה באיכותה לטומאת נידה רגילה, ולא לטומאה חמורה יותר [תורה תמימה, רד"צ הופמן].
הפועל תֵּשֵׁב מתפרש בשני אופנים המשלימים זה את זה. מצד אחד, הוא מצביע על הישארות במצב יציב וקבוע. כלומר, אם האישה תחווה קשיי לידה או דימום במהלך ששת ושישים הימים הללו, היא נשארת בחזקת הטהרה שלה ודמה נחשב טהור [תורה תמימה, מלבי"ם, אדרת אליהו]. מצד שני, הפועל מבטא ישיבה והימנעות: אף על פי שהיא מותרת לבעלה בימים אלו, היא מנועה מלגעת בדברי קודש או מלהיכנס למקדש [טור הארוך, ביאור יש"ר].
בניגוד ליולדת בן שעליה נאמר "בדמי טהרה", כאן נאמר עַל דְּמֵי טָהֳרָה (כאשר האות דל"ת במילה דְּמֵי מודגשת בדגש חזק [מנחת שי]). שינוי לשוני זה בא ללמד שהאישה כפופה לחוקים ולאזהרות של ימי הטהרה [העמק דבר], וכן רומז לכך שייתכן מצב בו היא לא תשלים את כל ימי הטהרה בפועל, למשל אם תפיל במהלך תקופה זו [טור הארוך].