ויקרא, פרק י״ב, פסוק ה׳

לידת בת מביאה עמה תקופה כפולה של טומאה וטהרה לעומת לידת בן, בין אם בשל צורך בהתאוששות גופנית ארוכה יותר ובין אם משום שהתינוקת עצמה היא אם ונידה לעתיד לבוא. הניסוח וְאִם־נְקֵבָ֣ה תֵלֵ֔ד מתמקד בעצם פעולת הלידה כדי להחיל את חומרת הימים הארוכים גם על ילודים שמינם מסופק. בשלב הראשון וְטָמְאָ֥ה שְׁבֻעַ֖יִם כְּנִדָּתָ֑הּ, כלומר ארבעה עשר ימים שבהם איכות הטומאה והריחוק שווים לחלוטין לטומאת נידה רגילה. לאחר מכן, במשך וְשִׁשִּׁ֥ים יוֹם֙ וְשֵׁ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב עַל־דְּמֵ֥י טׇהֳרָֽהֿ, היא נשארת במצב של טהרה ומותרת לבעלה כך שכל דם שתראה ייחשב טהור, אך עליה להקפיד על ההגבלות האוסרות עליה להיכנס למקדש ולגעת בקודש.