ויקרא, פרק י״ב, פסוק א׳

לאחר סיום הלכות טומאת בעלי חיים, וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר כדי לפתוח ציווי חדש העוסק בטומאות היוצאות מגוף האדם. בניגוד לבעלי חיים המטמאים רק במותם משום שלא חטאו מעולם, האדם מסוגל לייצר טומאה בחייו כתוצאה מהחטאים הראשונים שהשפיעו על תהליכי הלידה והרבייה. טומאות אלו מבטאות חולשה פיזית המאיימת על בחירתו החופשית של האדם, ולכן ההיטהרות מהן דורשת זמן ממושך והבאת קורבן. הדיבור נפתח בדיני היולדת מכיוון שזהו השלב הראשון בחייו של האדם, והקדמתם לדיני הצרעת נועדה להדגיש כי הקפדה על טהרת המשפחה מונעת מחלות גופניות ורוחניות עתידיות.