ויקרא, פרק י״א, פסוק מ״ז

אף שעיסוק בדיני טומאה ומאכלים עשוי להיראות מרתיע, נושאים אלו חשובים בעיני ה', והדרישה לְהַבְדִּיל בהם מחייבת את האדם לבקיאות מעשית וחדה בחיי המעשה ולא רק ללימוד עיוני. מעבר להבחנה הבסיסית בין מינים טהורים לטמאים, התורה מתמקדת במצבים שבהם הגבול דק כחוט השערה. לכן, ההפרדה בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר מתייחסת לדקדוק בשעת השחיטה, שבה הבדל זעיר בחיתוך קנה הנשימה קובע אם הבהמה מותרת או אסורה. בדומה לכך, ההבחנה וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל מחייבת לזהות בבהמות מאותו מין טהור האם מום פנימי הוא קטלני ואוסר אותן, או שזהו פגם המותיר אותן כשרות. השימוש הכפול במילים בֵּין וכן וּבֵין מזהיר מפני חיבור בין התחומים העלול לגרום נזק הדדי, ומטיל על האדם מצווה לברר כל ספק במציאות עד תומו מבלי להקל בו ראש.