ויקרא, פרק י״א, פסוק מ״ב

איסור אכילת השרצים מקיף את כל היצורים הרומשים על האדמה, החל מאלו שזוחלים על בטנם ללא רגליים או בעלי רגליים זעירות המוגדרים ככֹּל הוֹלֵךְ עַל־גָּחוֹן, ועד לשרצים קטנים כעקרבים וחיפושיות הנכללים בהגדרה וְכֹל הוֹלֵךְ עַל־אַרְבַּע. האיסור מתרחב עַד כָּל־מַרְבֵּה רַגְלַיִם, דוגמת הנדל, ומבטיח שאף מין לא יחמוק מן הדין. ההדגשה לְכָל־הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל־הָאָרֶץ מלמדת כי חרקים שנוצרו בתוך פירות המחוברים לקרקע או בשורשי עצים אסורים באכילה, בניגוד לאלו שנוצרו במזון תלוש וטרם רחשו על פני האדמה. התורה קובעת לֹא תֹאכְלוּם כִּי־שֶׁקֶץ הֵם, כלומר אלו יצורים מתועבים שאסור לאוכלם, ומאופן כתיבת המילה תֹאכְלוּם אף נלמד איסור חמור על מבוגרים להאכילם לילדים קטנים, אם כי מותר להפיק משרצים אלו הנאה שאינה אכילה.