ויקרא, פרק י״א, פסוק ג׳

התורה מתירה לאכול רק חיות בעלות שני סימני טהרה הכרחיים, כאשר הראשון שבהם הוא היות הבהמה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, כלומר כף רגלה מכוסה בציפורן קשה שאינה שלמה, אלא מובדלת וסדוקה לחלוטין לשני חלקים נפרדים מלמעלה ועד למטה. התנאי השני הוא היותה מַעֲלַת גֵּרָה, תכונה המאפיינת בהמות הבולעות את מזונן כמעט בשלמותו ולאחר מכן מעלות אותו חזרה מן הקיבה דרך הגרון כדי ללעוס ולטחון אותו שוב. המילה בַּבְּהֵמָה באה לרבות עובר הנמצא במעי אמו הטהורה, אשר מותר באכילה מכוח שחיטתה ואינו דורש שחיטה נפרדת. ההדגשה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ באה למעט וללמד שרק בהמה בעלת שני הסימנים יחד מותרת, ומכאן נלמד האיסור על אכילת בהמות טמאות. מערכת סימנים זו נועדה לשמור על בריאות הגוף ועל טהרת הנפש של עם ישראל, וכן לסמל את הצורך להתנהל בעולם החומרי מתוך הבדלה ושיקול דעת.