לאחר הקמת המשכן וחנוכת הכהנים, התורה עוברת לעסוק בחוקי המאכלות האסורים ודיני הטומאה והטהרה. חוקים אלו אינם נועדים לשמור על בריאות הגוף הפיזית, שהרי אומות העולם אוכלות מכל הבא ליד ונהנות מבריאות איתנה, אלא מטרתם היא רפואת הנפש ורוממותה [שד"ל, כלי יקר, אברבנאל]. המאכלים שאדם צורך משפיעים על בהירות שכלו ועל תכונות נפשו, וההתרחקות ממאכלים טמאים נועדה לזכך את האדם, למנוע אטימות השכל ואכזריות, ולהכשיר את ישראל להיות אומה קדושה המחוברת לה׳ [רש"ר הירש, כלי יקר, אברבנאל]. הקדמת חוקי המאכלות לדיני הטומאה באה להראות לישראל שקדושתם שווה לקדושת הכהנים, וכי הטהרה נדרשת מכל העם ולא רק ממשרתי המקדש [אלשיך].
הדיבור בפסוק מופנה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן. שיתופו של אהרן בקבלת מצוות אלו נובע מכך שדיני הטומאה והטהרה נוגעים באופן מהותי לתפקיד הכהנים. עליהם להישמר תמיד מטומאה כדי שיוכלו להיכנס למקדש ולאכול מקדשיו, וכן מוטלת עליהם החובה להורות לעם ישראל ולהבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור [רמב"ן, אבן עזרא, הטור הארוך, ביאור יש"ר, שטיינזלץ, פירושי רד"צ הופמן]. בנוסף, שיתופו של אהרן בדיבור מהווה פיוס לאחר שמשה קצף עליו ועל בניו בפרשה הקודמת בעניין שעיר החטאת [רלב"ג].
באשר לאופן העברת הציווי, קיימת מחלוקת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שה׳ דיבר למעשה רק עם משה, והורה לו למסור את הדברים לאהרן, כפי שמצינו במספר מקומות בתורה [רש"י, מזרחי, ריב"א, שפתי חכמים, ביאור יש"ר, העמק דבר]. לעומתם, יש הסבורים כי הדיבור הופנה לשניהם יחד באופן שווה [רשב"ם, נתינה לגר], או שנוצר מלאך מן הדיבור האלוהי שדיבר אל שניהם בלשון רבים [אור החיים].
המילים לֵאמֹר אֲלֵהֶם מעוררות דיון בקרב הפרשנים באשר לזהות הנמענים. גישה אחת מפרשת כי הכוונה היא לאלעזר ולאיתמר, בני אהרן. אף על פי שמשה קצף עליהם קודם לכן, שתיקתם זיכתה אותם להיות מורי הוראה בישראל, והציווי מופנה אליהם כדי להדגיש שמעמדם חשוב כמעמד אחיהם המתים, נדב ואביהוא [רש"י, מלבי"ם, ביאור יש"ר, משכיל לדוד, העמק דבר, אדרת אליהו]. לפי גישה שנייה, המילים חוזרות על משה ואהרן עצמם, כחיזוק לכך שהדיבור מיועד לשניהם [רשב"ם, אור החיים]. גישה שלישית רואה בכך הקדמה כללית לציווי שיש לומר לאחר מכן לבני ישראל [אברבנאל, אלשיך].
זווית ייחודית מציע בעל כלי יקר, הסבור כי המילה אֲלֵהֶם באה למעט ולהוציא את אומות העולם. מאחר שתכלית איסורי המאכלות היא טהרת הנפש לחיי העולם הבא ולא רפואה גופנית, הרי שהם מועילים ורלוונטיים אך ורק לישראל, המיועדים לחיי נצח, וכדי שאומות העולם לא יטעו לחשוב שמדובר בהנחיה בריאותית גרידא, הדגיש הכתוב שהדברים נאמרו אך ורק "אליהם" – לעם ישראל.