רשימת העופות הטמאים ממשיכה ומציגה שלושה עופות, שרובם מתאפיינים בפעילות לילית או בקרבה למקווי מים. שמותיהם של עופות אלו אינם מקריים, והפרשנים מוצאים בהם רמזים לאורח חייהם, למבנה גופם ואף למוסר השכל עבור האדם.
המילה הכוס מתפרשת בכמה אופנים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ששמו נגזר מכך שהוא "נכסה" ומתחבא מעין אדם, ולכן הוא שוכן במקומות שוממים, במדבריות ובחורבות [אבן עזרא, פענח רזא, קיצור בעל הטורים, חזקוני, תולדות יצחק, הופמן]. זיהוי נוסף הוא שמדובר בעוף לילה המשמיע קולות צעקה, ומתורגם לארמית כ"קריא" מלשון קריאה [רש"י, נתינה לגר, אדרת אליהו]. מאפיין פיזי ייחודי המיוחס לו הוא שמבנה פניו ולסתותיו דומים לאלו של אדם, ועיניו קבועות בחזית פניו ולא בצדדים [רש"י, אדרת אליהו]. היות שישנו עוף נוסף הדומה לו מאוד, התורה לא הוצרכה לכתוב לידו את המילה "למינו" שכן האיסור כולל את שניהם [משכיל לדוד]. מנגד, יש המזהים עוף זה כבז [רלב"ג, תולדות יצחק], או כעוף מים שבתחתית מקורו ישנו שק דמוי כוס שבו הוא אוגר מים ודגים [שד"ל]. ברובד המוסרי, שמו של עוף זה משמש כאזהרה לאדם שלא להימשך אחר כוס היין, שסופה להביא לשפיכות דמים [שפתי כהן].
לגבי השלך, קיימות שתי גישות עיקריות באשר לטבעו ולמקור שמו. הגישה הראשונה והנפוצה קושרת את שמו לפעולת השלייה, זהו עוף חוף השולה ומוציא דגים מתוך הים [רש"י, מזרחי, תורה תמימה, רלב"ג, אדרת אליהו, קיצור בעל הטורים, הופמן, שטיינזלץ]. הגישה השנייה מפרשת את שמו מלשון השלכה, ומתארת עוף אכזר שנוהג להשליך את גוזליו ואינו מגדל אותם [אבן עזרא, תולדות יצחק, חזקוני]. גם כאן קיים רובד אלגורי, ולפיו השם מרמז לאדם שעוזב ומשליך את עבודת ה' מאחורי גוו, ומעדיף להשקיע את כל מרצו במילוי תאוות גופו [שפתי כהן].
העוף השלישי, הינשוף, מקבל את שמו מהמילה "נשף", שמשמעותה חשיכה או שעות הערב. הפרשנים מסכימים כי מדובר בעוף לילי שפורח ועף רק בחשיכה, משום שאינו מסוגל לסבול את האור החזק של השמש ביום [רלב"ג, תולדות יצחק, פענח רזא, אבן עזרא, קיצור בעל הטורים, חזקוני, שטיינזלץ]. עוף זה מזוהה לרוב כקיפוף, וגם לו, בדומה לכוס, יש עיניים הקבועות בחזית הפנים כשל אדם [פרדס יוסף, אדרת אליהו, הופמן].