רשימת העופות הטמאים ממשיכה ומפרטת מינים שונים, אשר לכל אחד מהם מאפיינים פיזיים, התנהגותיים ולעתים אף מוסריים ייחודיים. שמות העופות מעידים לא פעם על טבעם, על אזור מחייתם או על תכונותיהם הבולטות.
בַּת הַיַּעֲנָה מזוהה לרוב עם היען, עוף מדברי גדול וחסר יכולת תעופה [ביאור שטיינזלץ, פירושי רד"צ הופמן]. שמה נגזר מקולות היללה והאבל שהיא משמיעה, או ממידת הזללנות שלה [תולדות יצחק, חזקוני, פירושי רד"צ הופמן]. הפרשנים מתעכבים על התוספת של המילה "בת" ותוהים מדוע לא נכתב פשוט "יענה". הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהתורה אסרה במפורש את ה"בת", כלומר את היענה הקטנה והרכה, משום שהיענה הבוגרת ניזונה מאבנים, זכוכיות וברזל, ובשרה קשה כעץ ואינו ראוי כלל למאכל אדם. לעומת זאת, על פי הדרשה בתלמוד, המילה "בת" מתייחסת לביצה, ומכאן נלמד הכלל ההלכתי שביצת עוף טמא אסורה באכילה [תורה תמימה, תולדות יצחק, חזקוני, פירושי רד"צ הופמן]. גישות נוספות מציעות כי מדובר במבנה לשוני קבוע שאינו ניתן להפרדה [הכתב והקבלה], או שמדובר במין שקיימות בו רק נקבות [אבן עזרא]. מעבר לפן ההלכתי, היענה מוזכרת גם כסמל לאכזריות, שכן היא נוטשת את ביציה בחול המדבר ואינה מרחמת על גוזליה, ובכך התורה רומזת לנו להתרחק ממידה רעה זו [פרדס יוסף, שפתי כהן].
הַתַּחְמָס הוא עוף לילה או עוף דורס [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי שמו נגזר משורש ח.מ.ס, המעיד על טבעו האלים: הוא חומס וגוזל עופות אחרים, או נוהג להשתלט באכזריות על קינים שאינם שלו [רלב"ג, תולדות יצחק, חזקוני, פירושי רד"צ הופמן]. יש מי שמזהה אותו עם חיה מצרית הדומה לתנין [אם למקרא]. גם כאן מוצאים הפרשנים אזהרה מוסרית חמורה להתרחק ממידות של גזל, אלימות וחמס [שפתי כהן].
הַשָּׁחַף מוכר כיום כעוף מים [ביאור שטיינזלץ, פירושי רד"צ הופמן], אך רוב הפרשנים קושרים את שמו למחלת השחפת או לחום קיצוני. לפי פירוש זה, מדובר בעוף בעל חום פנימי חריג, ואכילתו עלולה לגרום לאדם קדחת ומחלות [רלב"ג, תולדות יצחק, חזקוני, אבן עזרא]. לחלופין, שמו נובע מהיותו עוף רזה וצנום במיוחד [פירושי רד"צ הופמן].
הַנֵּץ הוא שם כולל לקבוצת עופות דורסים קטנים ומהירים [ביאור שטיינזלץ, פירושי רד"צ הופמן]. שמו מוסבר בשתי דרכים עיקריות: האחת, מלשון נוצה, שכן יש לו נוצות רבות המסייעות לו לעוף במהירות ולצוד עופות אחרים, או כדי לחמם את גופו כאשר הוא נודד לאזורים חמים [תולדות יצחק, אבן עזרא, חזקוני]. השנייה, מלשון ניצוץ, בשל עיניו הנוצצות בחושך או בשל מעופו המהיר והמרשים [שד"ל, פירושי רד"צ הופמן]. התוספת לְמִינֵהוּ באה לרבות מינים נוספים מאותה משפחה, כאשר התלמוד כולל בכך עוף מיוחד הניחן בראייה יוצאת דופן, המסוגל לזהות את טרפו ממרחק של קילומטרים רבים [תורה תמימה, אדרת אליהו, פירושי רד"צ הופמן].