ויקרא, פרק י״א, פסוק ד׳

בעלי חיים בעלי סימן טהרה אחד בלבד אסורים באכילה, שכן קיומו של סימן בודד אינו מספיק כדי להתירם. הדוגמה הראשונה לכך היא אֶת הַגָּמָל, אשר כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, אך וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס משום שפרסתו סדוקה רק בחלקה העליון ומחוברת בתחתיתה כעין נעל. ציון סימן הטהרה לפני פסילת החיה בא להזהיר מפני צביעות, שכן חזות חיצונית כשרה המסתירה מהות פנימית שלילית רק מוסיפה על טומאתה. הקביעה טָמֵא הוּא לָכֶם מלמדת כי אין זו הנחיה בריאותית, אלא אזהרה מפני טומאה רוחנית הפוגעת בקדושת האדם. משום כך, הדרך לרומם בעלי חיים אלו אינה באכילתם, אלא דווקא בהימנעות מהם או בשימוש בהם לצורך קיום דבר ה'.