ויקרא, פרק י״א, פסוק מ״ג

האיסור אַל תְּשַׁקְּצוּ מתמקד בעיקר באזהרה מפני אכילת שרצים, אך מתרחב גם לכל פעולה המעוררת סלידה ומיאוס. אזהרה זו מקיפה את כל סוגי השרצים ללא יוצא מן הכלל, בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ באוויר, בים וביבשה, שכן אכילתם פועלת כרעל המעורר יצרים בהמיים ופוגם ברוחניות, ולכן נאמר אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם. האזהרה וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אינה עוסקת בטומאה גופנית הלכתית, אלא בטומאה פנימית של הנשמה, וכפי שמרמזת המילה וְנִטְמֵתֶם הכתובה בחסרון האות אל"ף, טומאה זו גורמת לטמטום הלב, לפחיתות השכל ולהסתלקות השכינה. כפילות הלשון מלמדת על תהליך של הידרדרות, שבו אדם הבוחר לטמא את עצמו מעט שוקע מן השמים לחלוטין בתוך הטומאה בָּם ומתרחק כליל מקרבת ה'.