ויקרא, פרק י״א, פסוק י״ב

מכיוון שעולם המים נסתר מעין אדם, התורה אינה מונה את הדגים בשמותיהם אלא מציגה סימני טהרה כלליים, וקובעת כי כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת אסור באכילה. קיומם של סְנַפִּיר שבעזרתו הדג שט ושל קַשְׂקֶשֶׂת הניתנת לקילוף מעורו, מעיד על גוף עדין ובריא המותאם למזון האדם. הדרישה להימצאות הסימנים דווקא בַּמָּיִם מלמדת שדג שהיו לו קשקשים בעודו שוחה והשיר אותם מיד עם העלאתו ליבשה, מותר לחלוטין באכילה. יצורים חסרי סימנים אלו מוגדרים כאיסור שבו שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם, כדי ללמד שהם אסורים גם בסחר ובהפקת רווח כלכלי ולא רק באכילה. עם זאת, הם נקראים שקץ ולא טמאים, מכיוון שבניגוד לנבלת בהמה, פגריהם אינם מעבירים טומאה לאדם הנוגע בהם.