ויקרא, פרק י״א, פסוק י״ג

איסור אכילת העופות מפורט בשמותיהם של מיני המיעוט הטמאים, משום שרוב מיני העופות הם טהורים. הציווי וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ דורש הרחקה נפשית מעופות דורסים אלו, שכן אכילתם אינה מזיקה בריאותית אלא מטמאת את הנפש ומעבירה לאדם את מידת האכזריות השנואה על ה'. הפועל הסביל לֹא יֵאָכְלוּ מזהיר את המבוגרים שלא להאכיל עופות אלו לילדים קטנים, אף על פי שמותר להפיק מהם תועלת אחרת, בעוד המילים מִן הָעוֹף מחריגות מהאיסור חלקים שאינם בשר כגון נוצות וציפורניים. הרשימה פותחת במלך העופות, אֶת הַנֶּשֶׁר, שנוצותיו נושרות בזקנתו, וממשיכה בעופות מדבריים: וְאֶת הַפֶּרֶס שפורס ושובר את טרפו מתוך רעבון, וְאֵת הָעׇזְנִיָּה שניחנה בטבע עז, עקשן וחזק.