ויקרא, פרק י״א, פסוק י׳

כל יצור ימי אשר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת נחשב לפסול, שכן סימנים אלו מעידים לרוב על דגים החיים במים צלולים ובעלי חום טבעי בריא, בניגוד ליצורים נטולי קשקשים השוכנים במים עכורים ועלולים להזיק. ההדגשה כי סימנים אלו צריכים להיות בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מלמדת שכל עוד היו לדג קשקשים במים, הוא מותר באכילה גם אם השיר אותם מיד עם עלייתו ליבשה. האיסור מקיף את כלל היצורים, החל מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם, שהם יצורים זעירים או דגים הרוחשים ומתרבים במהירות, ועד וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם, קבוצה הכוללת חיות ימיות גדולות, יונקים, דו חיים ואף בריות פלאיות כבנות ים. הכתוב קובע כי יצורים אלו, יחד עם הנוזלים היוצאים מהם, שֶׁקֶץ הֵם, כלומר הם אינם מטמאים פיזית במגע אך אכילתם אסורה ומהווה מיאוס רוחני המנוגד לקדושת ישראל. אף על פי כן, המילה לָכֶם מלמדת שמותר להפיק מהם הנאה כלכלית ולמכור אותם באקראי.