ויקרא, פרק י״א, פסוק ל״ט

בהמה טהורה הופכת לטמאה רק כאשר היא מתה מאליה או נשחטת באופן פסול. המילים וְכִ֤י יָמוּת֙ מִן־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁר־הִ֥יא לָכֶ֖ם לְאׇכְלָ֑ה מלמדות שהטומאה חלה גם על איבר שנתלש או על בשר לח של בעל חיים הראוי מטבעו לאכילה, אך אינה חלה על בהמה טריפה שנשחטה כהלכה. אדם הַנֹּגֵ֥עַ בְּנִבְלָתָ֖הּ או נושא בשר בשיעור של כזית לפחות נטמא, בעוד שעצמות, עור ושיער אינם מטמאים בפני עצמם אלא אם הם מחוברים לבשר. אדם שנטמא ממגע חיצוני זה יִטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב, וטהרתו תושלם רק לאחר שירחץ במים.