ויקרא, פרק י״א, פסוק ז׳

הַחֲזִיר הוא בעל החיים היחיד בעולם המציג מראית עין חיצונית של טהרה, שכן יש לו תכונה גופנית מולדת שהוא מַפְרִיס פַּרְסָה, אך הוא חסר את סימן הטהרה הפנימי. טבעו הרגיל והקבוע הוא שוְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר, כלומר הוא אינו מעלה את המזון מקיבתו לגרון כדי ללעוס אותו בשנית. בשל היעדר סימן זה נקבע כי טָמֵא הוּא לָכֶם, במטרה להרחיק את האדם מנזקיו הגופניים והרוחניים של החזיר, ולמנוע מגע עם נבלתו לקראת כניסה למקדש. בעוד שיש הסבורים כי באחרית הימים ישתנה טבעו, הוא יתחיל להעלות גרה ויותַר באכילה, אחרים מסבירים כי מדובר במשל בלבד למלכות אדום שעתידה להחזיר את השלטון לישראל, או שה' יספק לעמו דג טהור בטעם זהה.