ויקרא, פרק י״א, פסוק ז׳

יצא לכם פעם לראות משהו שמבחוץ נראה מתאים וטוב, אבל כשבודקים אותו מבפנים מגלים שהוא בעצם שונה לגמרי? כזה בדיוק הוא החזיר. התורה מספרת לנו שהחזיר מראה כלפי חוץ סימנים של חיה טהורה, כי הוא מפריס פרסה ויש לו שסע שסע פרסה, כלומר כפות הרגליים שלו סדוקות ופתוחות ממש כמו של פרה או כבש. אבל כשמסתכלים על ההתנהגות הפנימית שלו, מגלים שחסר לו הסימן השני והחשוב. הוא גרה לא יגר, זאת אומרת שהטבע שלו הוא לא להעלות גרה, והוא לא לועס שוב את האוכל שלו אחרי שבלע אותו בפעם הראשונה. ה׳, שברא את כל החיות, יודע שהחזיר הוא החיה היחידה בכל העולם כולו שיש לה רק את הסימן החיצוני של הטהרה בלי הסימן הפנימי. החכמים מסבירים שהתורה מרחיקה אותנו מהחזיר לא רק בגלל הסימנים שלו, אלא גם בגלל שהוא חיה שאוהבת לחיות בלכלוך, והבשר שלו מזיק לבריאות. התורה מלמדת אותנו שהאוכל שאנחנו אוכלים משפיע גם על המחשבות ועל הנפש שלנו, ואכילת חיה כזו עלולה להשפיע עלינו לרעה ולגרום לנו להתנהג בצורה פחות עדינה וטובה. לכן, אנחנו שומרים על הגוף ועל הנפש שלנו ונמנעים מלאכול אותו.