ויקרא, פרק י״א, פסוק כ״ד

יצא לכם פעם לראות חיה שמתה בטבע ולחשוב מה קורה אם נוגעים בה? אחרי שהתורה לימדה אותנו אילו בעלי חיים אסור לאכול, היא עוברת ללמד אותנו על מגע. המילה וּלְאֵלֶּה מתכוונת לחיות ולבהמות שעליהן נלמד מיד בהמשך. כאשר התורה אומרת תִּטַּמָּאוּ, היא לא אוסרת עלינו לגעת בהן, אלא פשוט מסבירה עובדה: אם אדם יבחר לגעת, הוא יהפוך לטמא ולא יוכל להיכנס לבית המקדש של ה' או לגעת בדברים קדושים. הצירוף כׇּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם מסביר שהטומאה עוברת כאשר נוגעים ישירות בחלק החיצוני של חיה שמתה מעצמה, שנקראת נבלה, וזה קורה אפילו אם נוגעים רק בחלק או באיבר אחד שלה. ואיך חוזרים להיות טהורים? המילים יִטְמָא עַד הָעָרֶב מלמדות אותנו את התהליך. האדם צריך לרחוץ את גופו במים המטהרים, ואז להמתין בסבלנות עד שהשמש תשקע בערב. רק אז הטומאה חולפת, והוא חוזר להיות טהור לגמרי.