ויקרא, פרק י״א, פסוק ל״א

יצא לכם פעם לשים לב כמה יצורים קטנים מתרוצצים לפעמים בחצר, בגינה או בשדה? התורה מספרת לנו על שמונה סוגים מיוחדים של שרצים, שהם בעלי חיים קטנים שהולכים על ארבע רגליים. הם נבחרו כי הם נפוצים מאוד בסביבה שבה בני אדם גרים וזורעים, והגוף שלהם נחשב לשלם ומפותח יותר משל שרצים אחרים. המילה אֵלֶּה באה ללמד אותנו שרק שמונת המינים האלו, ולא אף יצור אחר בטבע, יכולים להעביר טומאה. המילים בְּכָל הַשָּׁרֶץ מסבירות שהטומאה שייכת לכל חלק בגוף שלהם, אפילו לעור הרך שלהם, ואפילו לביצה שלהם אם כבר התחיל לגדול בתוכה עובר ויש בה חור קטנטן. כדי להיטמא, לא חייבים לגעת בשרץ שלם. המילים כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם מלמדות שאפילו נגיעה בחתיכה קטנטנה בגודל של עדשה מספיקה. אבל יש תנאי חשוב מאוד, המילה בְּמֹתָם מגלה לנו שהשרצים האלו בכלל לא מטמאים כשהם בחיים, אלא רק אחרי שהם מתים, ורק כל עוד הם עדיין מעט לחים ולא התייבשו לגמרי. ומה קורה אם מישהו בכל זאת נגע בהם? המילים יִטְמָא עַד הָעָרֶב אומרות שאותו אדם צריך לרחוץ את גופו, להמתין בסבלנות עד שתרד השמש ויגיע הערב, ואז הוא חוזר להיות טהור ונקי.