ויקרא, פרק י״א, פסוק ט״ו

יצא לכם פעם להביט לשמיים בדיוק כשהשמש שוקעת והלילה יורד? השמיים הופכים לכהים ושחורים. זו בדיוק הסיבה שהעוף שאנחנו מכירים נקרא בשם עֹרֵב, כי הצבע שלו שחור וכהה כמו שעות הערב. התורה אוסרת עלינו לאכול אותו, ומוסיפה את המילה כׇּל כדי ללמד אותנו שהאיסור שייך לכל סוגי העורבים, אפילו אם הם נראים קצת אחרת, כמו למשל עורב בצבע לבן. בנוסף, המילה לְמִינוֹ כוללת גם עופות אחרים שאינם נקראים עורב, אך הם שייכים לאותה משפחה שלו. מעניין לדעת שהמפרשים מסבירים שלעורב יש התנהגות פחות חיובית. הוא אינו דואג לגוזלים הקטנים שלו כראוי, ולמרות שלפעמים נראה שהעורבים קוראים אחד לשני לאכול יחד, הם עושים זאת רק כשיש שפע עצום של אוכל, ולא מתוך נדיבות אמיתית ורצון אמיתי לחלוק עם חבריהם. בסופו של דבר, למרות שאנחנו יכולים ללמוד דברים מעניינים על הטבע של בעלי החיים, אנחנו שומרים על ההלכות האלו פשוט כי כך ה׳ ציווה אותנו.