יצא לכם פעם להסתכל לשמיים ולראות עוף דורס דואה באוויר במהירות, מחפש את האוכל שלו ממרחק עצום? התורה מלמדת אותנו על עופות כאלה, שהם עופות טמאים שאסור לנו לאכול.
אחד מהם נקרא הדאה. למה קוראים לו כך? בגלל שהוא יודע לדאות ולעוף מהר מאוד. לעוף הזה יש עוד שם, "ראה", בגלל שיש לו חוש ראייה מדהים והוא יכול לראות את האוכל שלו ממרחקים ארוכים מאוד. עוף נוסף שמוזכר כאן הוא האיה. את השם שלו הוא קיבל בגלל הצליל המיוחד של הקול והצווחה שהוא משמיע.
אולי אתם שואלים את עצמכם, למה התורה משתמשת בכמה שמות שונים לאותו סוג של עוף? התשובה היא פשוטה: כדי שלא נטעה. במקומות שונים קראו לאותו עוף בשמות אחרים. התורה רצתה להיות הכי ברורה שאפשר, וכתבה את כל השמות שלו כדי שאף אחד לא יתבלבל ויאכל בטעות עוף טמא, רק בגלל שבעיר שלו קוראים לאותו עוף בשם אחר.
בנוסף, מופיעה המילה למינה. המילה הזו באה ללמד אותנו שהאיסור לא מדבר רק על עוף אחד ספציפי, אלא על כל המשפחה שלו. גם אם יש עופות שנראים קצת שונה זה מזה, אם הם שייכים לאותו סוג ויש להם את אותן תכונות, כולם נכללים באותו איסור ואסור לאכול אותם.