יצא לכם פעם לחשוב למה אנחנו אוכלים בעלי חיים מסוימים ולא אחרים? ה' נתן לנו את חוקי הכשרות לא רק כדי לשמור על הגוף שלנו, אלא בעיקר כדי לשמור על הנפש שלנו נקייה וטהורה. ה' פונה אל משה, וגם אל אהרן ובניו הכהנים, כי התפקיד שלהם הוא ללמד אותנו את ההלכות האלו באהבה. כשהתורה אומרת את המילה זֹאת, היא מתכוונת למשהו שאפשר לראות ממש בעיניים. משה רבנו לא רק דיבר, אלא ממש החזיק והראה לעם ישראל כל מין של בעל חיים, כדי שיהיה ברור לגמרי מה מותר לאכול ומה אסור.
התורה בוחרת להשתמש במילה הַחַיָּה, כי היא מזכירה לנו חיים. תארו לעצמכם רופא שמבקר שני חולים. לחולה שאי אפשר לרפא, הרופא מרשה לאכול הכול. אבל לחולה שיכול להבריא ולחיות, הרופא נותן אוכל מיוחד ובריא. כך ה' אוהב אותנו ונתן לנו מאכלים מיוחדים ששומרים על הלב והשכל שלנו קרובים אליו. התורה מחברת את המילה הַחַיָּה יחד עם המילים מִכָּל־הַבְּהֵמָה כדי ללמד אותנו שסימני הכשרות מתאימים לכל סוגי בעלי החיים, גם חיות בר וגם חיות בית. ולמה נוספו המילים אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ? כדי להסביר שהסימנים האלו שייכים רק לחיות שהולכות על היבשה, כי ליצורים שחיים במים יש סימנים אחרים לגמרי.