ויקרא, פרק י״א, פסוק מ׳

יצא לכם פעם לטעות ולחשוב שמאכל מסוים הוא כשר לגמרי, ורק אחר כך לגלות שלא? התורה מדברת על מצב שבו בהמה טהורה מתה מעצמה ולא נשחטה כמו שצריך. בהמה כזו נקראת נבלה, ומי שנוגע בה הופך לטמא. התורה מזהירה במיוחד את וְהָאֹכֵל, כלומר אדם שאוכל בטעות מהבשר הזה. אבל רגע, למה צריך להזכיר את האכילה? הרי אי אפשר לאכול בלי לגעת באוכל! התשובה היא שהתורה רוצה ללמד אותנו שיעור חשוב על כמות. ממש כמו שבתורה המילה אכילה מתייחסת בדרך כלל לחתיכה בגודל של זית, כך גם כדי להיטמא צריך לגעת בחתיכה שהיא לפחות בגודל של זית. בנוסף, התורה מסבירה מה קורה לאדם שהוא וְהַנֹּשֵׂא, כלומר מי שסוחב ומרים את הבשר. סחיבה היא פעולה חמורה יותר מסתם מגע, ולכן מי שנושא את הנבלה מקבל טומאה חזקה יותר שמחייבת אותו גם לנקות את הבגדים שלו, ולכן נאמר יְכַבֵּס בְּגָדָיו. כדי לחזור להיות טהור, האדם צריך לטבול, אבל התהליך לא מסתיים מיד. המילים וְטָמֵא עַד הָעָרֶב מלמדות אותנו שגם אחרי שהאדם כיבס את בגדיו וטבל, הוא צריך לחכות בסבלנות לשקיעת השמש ולצאת הכוכבים, ורק אז הוא חוזר להיות טהור לגמרי.