חשבתם פעם מה קורה כשחיה טהורה, כמו פרה או כבשה, מסיימת את חייה בטבע? אחרי שלמדנו על חיות טמאות, התורה מסבירה לנו עכשיו על חיות טהורות. יש הבדל גדול ביניהן. חיה טמאה תמיד מעבירה טומאה כשהיא מתה, אבל חיה טהורה, אשר היא לכם לאכלה, כלומר חיה שבדרך כלל מותר לנו לאכול, מעבירה טומאה רק אם היא מתה מעצמה או לא נשחטה כהלכה.
התורה מדייקת וכותבת מן הבהמה, כדי ללמד אותנו שגם אם נוגעים רק בחלק מתוך החיה, מקבלים טומאה. אבל במה בדיוק מדובר? כשהתורה אומרת שהאדם הנוגע בנבלתה נטמא, היא מתכוונת רק לבשר של החיה. אם מישהו נוגע בעצמות, בקרניים, בפרווה או בעור שלה, הוא לא נטמא בכלל, כי החלקים האלה לא מעבירים טומאה כשהם לעצמם. ומה קורה למי שכן נגע בבשר ונטמא? הוא יטמא עד הערב, כלומר עליו לחכות עד סוף היום, ובנוסף לרחוץ את עצמו במים, וכך הוא חוזר להיות טהור.