יצא לכם פעם להסתכל על חיה ולחשוב שהיא עושה פעולה מסוימת, למרות שבפועל היא עושה משהו אחר לגמרי? התורה מזהירה אותנו לא לאכול קבוצה קטנה של חיות שיש להן רק סימן טהרה אחד. אחת החיות המוכרות ברשימה הזו היא הָאַרְנֶבֶת. התורה אומרת עליה כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, כלומר שהיא לועסת את האוכל שלה שוב ושוב. אולי תופתעו לשמוע שחוקרי טבע בדקו ומצאו שאין לארנבת את המבנה הפנימי בבטן שמתאים להעלאת גרה. אז למה התורה כותבת זאת? התשובה היא שהתורה מדברת בשפה שלנו, לפי מה שהעיניים רואות. כשמסתכלים על ארנבת, רואים שהיא מזיזה את הפה והלסתות שלה ממש כמו חיה שמעלה גרה. דווקא בגלל שהיא נראית ככה כלפי חוץ, היה חשוב מאוד שהתורה תדגיש שהיא אסורה באכילה, כדי שלא נתבלבל ונחשוב שהיא טהורה.
אולי שמתם לב שהמילה הָאַרְנֶבֶת כתובה בלשון נקבה, ולא "ארנב". המפרשים מסבירים שזה פשוט השם של סוג החיה הזה בשפה העברית, והוא כולל בתוכו גם את הזכרים וגם את הנקבות, בדיוק כמו שאנחנו משתמשים במילה יונה. סביב השם הזה קרה פעם אירוע היסטורי מרתק. מלך גדול ביקש מחכמי ישראל לתרגם עבורו את התורה. כשהחכמים הגיעו למילה הזו, הם נתקלו בבעיה: לאשתו של המלך קראו בדיוק בשם הזה. החכמים חששו שהמלך יחשוב שהיהודים צוחקים עליו ושמים את שם אשתו ברשימת החיות הטמאות. לכן, הם החליטו לשנות מעט את התרגום וכתבו "שעירת הרגלים", כי לארנבת יש שערות ארוכות ברגליים, וכך הם נמנעו מלפגוע במלך.
ה׳ פירט לנו את שמות החיות הללו כדי ללמד אותנו כלל חשוב בטבע: מלבד ארבע החיות שכתובות בפרשה, אין בעולם שום חיה שיש לה רק סימן טהרה אחד. לכן, אם אדם יפגוש חיה אחרת ויזהה בה סימן טהרה אחד בלבד, הוא יכול להיות בטוח לגמרי שיש בה גם את הסימן השני, כי כך ה׳ ברא את עולמו.