מתוך כלל השרצים המעופפים, התורה קובעת כי רק אֶת־אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ: מינים ספציפיים וטהורים של חגבים. הראשון המותר באכילה הוא אֶת־הָאַרְבֶּה, שנקרא כך על שום ריבויו העצום, ואחריו וְאֶת־הַסָּלְעָם, ששמו מעיד על כך שהוא שוכן בסלעים או על היותו זללן. בנוסף הותרו וְאֶת־הַחַרְגֹּל, המנתר בחוזקה ומתחרה ברגליו, וְאֶת־הֶחָגָב המנתר בעזרת כרעיו. החזרה על המילים לְמִינוֹ ולְמִינֵהוּ נועדה להרחיב את ההיתר למינים נוספים בעלי אותם סימני טהרה, שכן ה' התיר למאכל רק בעלי חיים שאינם מזיקים לבריאות הגוף ואינם אוטמים את שכלו של האדם.
ויקרא, פרק י״א, פסוק כ״ב
פרשת שמיני
אֶת־אֵ֤לֶּה מֵהֶם֙ תֹּאכֵ֔לוּ אֶת־הָֽאַרְבֶּ֣ה לְמִינ֔וֹ וְאֶת־הַסׇּלְעָ֖ם לְמִינֵ֑הוּ וְאֶת־הַחַרְגֹּ֣ל לְמִינֵ֔הוּ וְאֶת־הֶחָגָ֖ב לְמִינֵֽהוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.