ויקרא, פרק י״א, פסוק כ׳

כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הם חרקים מעופפים, דוגמת זבובים ויתושים, המאופיינים בגודלם הזעיר או בהליכתם השפופה והזריזה קרוב לקרקע, בניגוד לעופות ההולכים בקומה זקופה. התורה מתארת אותם כמי שהַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע, ולמרות שלרובם יש שש רגליים, הכוונה היא שרק ארבע מהן משמשות להליכה רגילה בעוד השתיים הנותרות מתפקדות כידיים או כרגלי ניתור. גישה נוספת מסבירה שהמספר ארבע נועד רק להדגיש שיש להם יותר משתי רגליים ולתאר תנועת זחילה אופקית. יצורים אלו מוגדרים בתור שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם, כלומר איסור אכילה חמור הכולל גם את הנוזלים היוצאים מהם, משום שריבוי רגליהם מעיד על חומר ארצי ועב בגופם ההופך אותם לבלתי ראויים למאכל אדם.