בעלי חיים אינם מטמאים בחייהם, ורק במותם הם הופכים למקור טומאה. אדם וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָם, כלומר מזיז ומטלטל אותה, נטמא גם אם לא נגע בה ישירות, ובלבד שהייתה תזוזה בפועל ולא רק הנחה על גופו. בעקבות פעולה זו האדם נטמא ועל כן הוא יְכַבֵּס בְּגָדָיו, שכן נשיאת הנבלה מטמאה גם את לבושו ואת שאר כליו. ההכרזה טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם באה לבסס את דיני הטומאה במגע ובמשא, וללמד שחלקים שונים מאותה נבלה מצטרפים זה לזה כדי להשלים את הכמות הנדרשת לטומאה.
ויקרא, פרק י״א, פסוק כ״ח
פרשת שמיני
וְהַנֹּשֵׂא֙ אֶת־נִבְלָתָ֔ם יְכַבֵּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָמֵ֣א עַד־הָעָ֑רֶב טְמֵאִ֥ים הֵ֖מָּה לָכֶֽם׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.