ויקרא, פרק י״א, פסוק מ״ד

הדרישה להתרחק מתאוות החומר ולשלוט ביצרים הפיזיים נובעת מהצורך להידמות לבורא, ולכן נאמר כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וכן כִּי קָדוֹשׁ אָנִי. השגת שלמות זו מתרחשת בשלבים: כאשר האדם נאבק אקטיבית ביצריו, בבחינת וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם, מובטח לו סיוע אלוהי שיביא אותו למצב שבו עשיית הטוב נעשית בטבעיות וללא קונפליקט פנימי, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים. כדי לשמור על מדרגה זו באה האזהרה וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, המבהירה כי אכילת מאכלים אסורים אינה רק פגיעה גופנית אלא השחתה של הנפש ושל הכוח המוסרי. מסיבה זו אוסרת התורה אכילה בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ, איסור המקיף כל תנועה וזחילה וכולל גם חרקים זעירים שאינם מתרבים באופן רגיל. מעבר לדיני המזון, דרישת הפרישות והקדושה מתרחבת גם לניקיון הגוף כהכנה לרוחניות, לטהרת הדיבור ולריסון התאוות בכל תחומי החיים.