ויקרא, פרק י״ב, פסוק ו׳

לאחר סיום מדויק ומוחלט של תקופת ההמתנה בעקבות הלידה, וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת, היולדת מביאה קרבנות המבטאים הודיה, כפרה והתחדשות. היא תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, כלומר כבש הנמצא בדיוק בשנה הראשונה לחייו, כמתנת תודה וביטוי להתמסרות לה'. לצד זאת היא מביאה עוף, וּבֶן־יוֹנָה אוֹ־תֹר לְחַטָּאת, שנועד בעיקרו לכפר על שבועות או דיבורים לא ראויים שעלולים היו להיאמר מתוך כאב צירי הלידה. מכיוון שתהליך כפרתה טרם הושלם ואסור לה להיכנס אל תוך המרחב המקודש, היא מגיעה רק אֶל־פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד ושם מוסרת את הקרבנות אֶל־הַכֹּהֵן.