ויקרא, פרק י״ב, פסוק ד׳

לאחר שבעת ימי הטומאה ללידת בן זכר, נכנסת היולדת לתקופת מעבר רצופה של וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, פרק זמן המקביל לימי יצירת העובר. בימים אלו היא תֵּשֵׁב בהמתנה ועיכוב מן המרחב המקודש, אך במקביל תותר בקרבה מלאה לבעלה ותוגדר כנמצאת בִּדְמֵי טׇהֳרָה, שכן כל דם שתראה כעת נועד לנקות את גופה ונחשב לטהור. למרות טהרתה לחולין, מזהירה התורה כי בְּכׇל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע, איסור המתייחס לאכילת תרומה וקורבנות בטומאה, וכן וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא. הרחקה זו מן הקודש נמשכת עַד־מְלֹאת יְמֵי טׇהֳרָהּ, אז מסתיים תהליך ההיטהרות ההדרגתי והיא רשאית להביא את קורבנה ולשוב אל הקודש.