ויקרא, פרק כ׳, פסוק י״א

תארו לעצמכם בית שבו כל אחד מכבד את המקום של השני ויודע בדיוק מה מותר ומה אסור, כדי לשמור על האהבה והקדושה של המשפחה. התורה שומרת מאוד על המשפחה שלנו, ומסבירה שפגיעה בכללים האלו היא חמורה ביותר. כאשר התורה משתמשת במילה יִשְׁכַּב, היא מתארת מעשה רע של קשר אסור שנעשה רק מתוך יצר, כמו חיה שלא שולטת בעצמה, ולא קשר טהור שנועד להקים משפחה. האיסור על קשר עם אֵשֶׁת אָבִיו אומר שאסור לבן להיות בקשר כזה עם אשתו של אבא שלו. הכלל הזה תקף תמיד, בין אם מדובר באמא של החוטא ובין אם זו אישה אחרת של אביו, ואפילו אם האבא כבר לא בחיים. התורה קוראת למעשה הזה עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה, כי זה לא רק חטא כלפי האישה, אלא בושה ופגיעה נוראית בכבוד של האבא. יותר מזה, זו גם פגיעה בה׳, שהוא האבא של כולנו בשמיים. בגלל שהמעשה כל כך חמור, העונש הוא מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם, כדי ללמד אותנו שגם הבן וגם האישה אחראים לחטא באותה מידה כי שניהם בחרו לעשות אותו. המילים דְּמֵיהֶם בָּם בסוף מלמדות אותנו בדיוק מהו העונש, וזהו מונח משפטי בתורה שאומר שהעונש על המעשה החמור הזה הוא סקילה באבנים.