נחמיה, פרק י״א, פסוק י״ז

מערך הלויים בירושלים התנהל על פי היררכיה ברורה של שירה ותפילה לה'. וּמַתַּנְיָה החזיק בתפקיד הבכיר ביותר ושימש כרֹאשׁ הַתְּחִלָּה, הממונה שפותח ראשון את סדר ההודיה, אם כי יש הסוברים שתואר זה מתייחס לאבי שושלתו, אסף. תפקידו מוגדר במילים יְהוֹדֶה לַתְּפִלָּה, שמשמעותן הפשוטה היא שהוא יוֹדֶה ויוביל את השירה בזמן התפילה, ומנגד יש המפרשים שמילים אלו הן בכלל שמותיהם של לויים נוספים. אחריו מוזכר וּבַקְבֻּקְיָה שהיה מִשְׁנֶה מֵאֶחָיו, כלומר סגנו של מתניה, ולבסוף נמנה וְעַבְדָּא שחותם את הרשימה בשם אבי משפחתו, הנקרא במסורת הקריאה יְדוּתוּן.