הנהגת הלויים בירושלים התאפיינה בסדר מדוקדק של משמרות, שירה ותפילה, כאשר לכל אדם יועד תפקיד מוגדר במערך ההודיה לה'. המוקד המרכזי כאן הוא חלוקת ההיררכיה המוזיקלית והרוחנית בין ראשי משפחות הלויים.
התפקיד הבכיר ביותר מוענק למתניה, המתואר כרֹאשׁ הַתְּחִלָּה. רוב הפרשנים מסכימים כי תואר זה מצביע על היותו הממונה הראשי והגדול שפותח ראשון את סדר התפילה ומזמורי ההודיה. ציון מעמדו כראשון נועד גם להבהיר את עליונותו ההיררכית על פני לויים אחרים, בניגוד למה שעלול היה להשתמע מרשימות יוחסין מקבילות בספר דברי הימים [מלבי"ם]. זווית אישית והיסטורית מוסיפה כי מתניה היה זקן שהרבה להתענות ולהתפלל על עיר הקודש, וביקש לזכות ולראות בגמר בניינה בימיו [ר' סעדיה גאון]. עם זאת, ישנה דעה ולפיה התואר "ראש" אינו מתייחס למתניה עצמו, אלא לאסף, אבי השושלת [אבן עזרא].
תפקידו המעשי מתואר במילים יְהוֹדֶה לַתְּפִלָּה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה יְהוֹדֶה נגזרת משורש הודאה והלל, ומשמעותה הפשוטה היא "יוֹדֶה". האות ה' נוספה למילה מבלי לשנות את משמעותה, בדומה להוספת האות ה' לשם יוסף כדי ליצור את השם יהוסף [רש"י]. לפיכך, תפקידו היה להוביל את ההודאה והשירה לעת בוא זמן התפילה. מנגד, קיימת גישה פרשנית ייחודית המציעה כי ייתכן שהמילים יְהוֹדֶה ולַתְּפִלָּה אינן מתארות פעולה כלל, אלא אלו הם שמות פרטיים של אנשים נוספים ממשפחת הלויים [מלבי"ם].
אחרי מתניה מוזכר בקבוקיה, שהיה מִשְׁנֶה מֵאֶחָיו. הפרשנים מבארים כי הוא שימש כסגנו של מתניה והיה השני לו במעלת ההודאה והתפילה מבין שאר אחיו, אף שיש מי שסובר שהיה סגנו של אסף [אבן עזרא].
לבסוף מוזכר וְעַבְדָּא, שאף הוא נמנה עם הלויים שהתיישבו בירושלים [מצודת דוד]. שושלתו מסתיימת בציון שמו של אבי המשפחה, אשר נכתב במסורת הטקסט כידיתון, אך המסורת מורה כי יש לקרוא את השם כ"יְדוּתוּן" [מנחת שי].