הפסוק מפרט את שושלת היוחסין של מעשיה, מן האישים שהתיישבו בירושלים. וּמַעֲשֵׂיָה הוא אותו אדם המוזכר ברשימות היוחסין שבספר דברי הימים בשם "עשיה", כאשר נחמיה מצא את המגילה והוסיף ביאור והרחבה על דברי עזרא [מלבי"ם]. השם כָּל־חֹזֶה המופיע בהמשך השושלת משמש כשם פרטי או ככינוי [ביאור שטיינזלץ].
באשר לכינוי הַשִּׁלֹנִי החותם את הפסוק, נחלקו המפרשים. הגישה המרכזית היא שהכוונה לצאצא של שֵׁלָה בן יהודה [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים כי מדובר באיש מסוים וחשוב דווקא מבני פרץ, ששימש כראש המשפחה [מלבי"ם].