כתובת המגורים ומבנה ההנהגה של קבוצה ייחודית בירושלים המכונה "נתינים" משקפים את תפקידם ההיסטורי והמעשי. זהותם של הַנְּתִינִים מיוחסת לגבעונים, ושמם נגזר מכך שיהושע בן נון "נתן" אותם לשמש כחוטבי עצים ושואבי מים [רב סעדיה גאון].
מקום המושב של קבוצה זו היה בָּעֹפֶל. הפרשנים מסכימים כי מדובר במקום מוגדר בירושלים, המתואר כמגדל [מצודת דוד] או כתל ומבצר בתוך העיר [ביאור שטיינזלץ]. בחירת מיקום זה, שהיה באזור הגבוה של העיר ובסמוך לבית המקדש, לא הייתה מקרית; היא נועדה לאפשר לנתינים נגישות וקרבה למקום שבו נדרשו לבצע את מלאכתם [רלב"ג].
הנהגת הקבוצה הופקדה בידי צִיחָא וְגִשְׁפָּא, שהיו בעצמם מתוך הנתינים ושימשו כפקידים והמנהיגים הממונים עַל־הַנְּתִינִים. באשר למקור השם צִיחָא, ישנה גישה הדורשת אותו לגנאי ומקשרת אותו למילה צמא (על בסיס המילה "צחה"), כרמז לכך שהיו "צמאים" ושטופים בזימה [רב סעדיה גאון].