לאחר השלמת בניית חומות ירושלים, התברר כי נוצרה מציאות מורכבת: החומות הקיפו שטח גדול ורחב, אך אוכלוסיית העיר הייתה דלילה ובתים טרם נבנו בתוכה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. כעת, נחמיה ניגש להשלים את התוכנית שהגה קודם לכן לאכלס את ירושלים מחדש, למנוע את המשך חורבנה, להשיבה למצבה הקודם ולחזק את עבודת בית המקדש וקיום התורה [רלב"ג, מלבי"ם].
כשלב ראשון ביישוב העיר, שרי העם והמנהיגים קבעו את מושבם בירושלים, לאחר שקיבלו על עצמם להחזיק ולתמוך בכוהנים ובבית ה׳ [מלבי"ם]. לאחר מכן, נדרש פתרון לשאר האוכלוסייה. לשם כך, העם ערך הגרלה במטרה לְהָבִיא אֶחָד מִן הָעֲשָׂרָה. הוחלט להפריש מעין תרומת מעשר אנושית מתוך תושבי ערי יהודה [מצודת דוד, מלבי"ם], וכך עשירית מכלל העם נבחרה לעבור לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם. המעבר לעיר נועד לא רק כדי לאכלס אותה, אלא גם למטרות ביטחון, כדי לשמור על העיר מפני הגויים עובדי האלילים שסביבה [רש"י, מצודת דוד].
הפסוק מסיים בציון גורלם של שאר האנשים: וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת. המילה ידות פירושה חלקים [מצודת ציון]. כלומר, תשעת החלקים הנותרים של העם, שלא עלו בגורל לעבור לירושלים, נשארו במקומם בֶּעָרִים השונות שבהן התגוררו עד כה [רש"י, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד].