מניין השבים מן הגולה שהתיישבו בירושלים כלל משפחות שונות משבט יהודה. כׇּל־בְּנֵי־פֶרֶץ הַיֹּשְׁבִים בִּירוּשָׁלִָם מנו בסך הכל אַרְבַּע מֵאוֹת שִׁשִּׁים וּשְׁמֹנָה אַנְשֵׁי־חָיִל [ביאור שטיינזלץ].
מספר זה מקבל משמעות רחבה יותר כאשר משווים אותו לרשימת היוחסין המקבילה המופיעה בספר דברי הימים. בעוד שכאן מוזכרים בני פרץ בלבד, בדברי הימים נכללו בחשבון גם בני משפחות שלה וזרח, שלא הוזכרו כאן במפורש [מצודת דוד]. הפער בין הספרים אינו מבטא סתירה, אלא השלמה הדדית: ספר דברי הימים מציג את המספר הכולל של בני פרץ ובני זרח יחד, שעמד על שש מאות ותשעים איש. לעומתו, נחמיה נמנע מלחזור על הנתון הכללי שכבר נכתב, ומדייק כאן את מספרם של בני פרץ לבדם. מתוך הצלבת הנתונים בין שני הספרים, ניתן לחשב ולהסיק כי בני זרח לבדם מנו מאתיים עשרים ושניים איש, ויחד עם בני פרץ הם משלימים במדויק את הסכום הכולל המופיע בדברי הימים [מלבי"ם].