התבססות ההנהגה בירושלים לאחר שיבת ציון דרשה ארגון מדוקדק של התפקידים השונים סביב המקדש. עֻזִּי, נצר למשפחת משוררים מיוחסת, מתמנה לתפקיד מנהלי בכיר שנועד להבטיח את תפקודו התקין של הבית ואת הפיקוח על המשרתים בו.
הפרשנים מסכימים כי המילים וּפְקִיד הַלְוִיִּם מצביעות על כך שעוזי (שאביו בָּנִי נכתב באות בי"ת) היה הממונה והמפקח האחראי על הלוויים שישבו בירושלים. מעבר לאחריותו על האנשים, עיקר תפקידו מוגדר במילים לְנֶגֶד מְלֶאכֶת בֵּית ה'. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשמעות הדבר היא פיקוח על הצד הפיזי והכלכלי של המקדש. עוזי היה האחראי על עבודות בדק הבית, חיזוק המבנה והוספה על הבניין. במסגרת תפקיד זה, הוא ניהל את ההוצאות הכספיות ודאג לספק את כל צורכיהם של פועלי הבניין. סמכות כלכלית זו נשענה על פקודתו של מלך פרס, ארתחששתא, שכן מימון העבודות הגיע ישירות מקופת המלכות [רלב"ג].
באשר למילה לְנֶגֶד, יש המפרשים אותה כפשוטה, שעוזי עמד מול המלאכה ופיקח עליה [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, ישנה גישה המפרשת את המילה מלשון "נגיד", כלומר שר ומנהיג. לפי תפיסה זו, מכיוון שעוזי היה מִבְּנֵי אָסָף הַמְשֹׁרְרִים, מינויו לא היה מקרי; למשפחת אסף הייתה זכות היסטורית עוד מימי דוד המלך לשמש כנגידים ומנהיגים על מלאכת בית ה' [מלבי"ם]. עוד מצוין כי מינוי ספציפי זה של פקיד על הלוויים ייחודי לספר נחמיה, ואינו מוזכר ברשימות המקבילות בספר דברי הימים [מלבי"ם].