לאחר פירוט רשימת התושבים שהתיישבו בירושלים, המוקד חוזר לתמונת ההתיישבות הכללית של העם. בני יהודה ובני בנימין שבו להתגורר איש באחוזתו שבערי נחלתם [מלבי"ם].
ההתיישבות התפרסה גם אל החֲצֵרִים, והפרשנים מסכימים כי מדובר ביישובים ועיירות פרזות שאינם מוקפים בחומה. מקומות אלו שכנו בִּשְׂדֹתָם, כלומר בתוך תחומם הטבעי [ביאור שטיינזלץ], או באזורים פתוחים המאופיינים בריבוי שדות חקלאיים [מצודת דוד].
אחד המוקדים המרכזיים שבהם התיישבו בני יהודה הוא קִרְיַת הָאַרְבַּע, המזוהה כעיר חברון [ביאור שטיינזלץ]. ההתיישבות סביב הערים, כדיבון ויקבצאל, כללה גם את בְּנֹתֶיהָ וחֲצֵרֶיהָ. בְּנֹתֶיהָ הם הכפרים והיישובים הסמוכים לעיר המרכזית, בעוד שחֲצֵרֶיהָ הם מקומות יישוב קטנים יותר [מצודת דוד], אשר שימשו לעיתים כמקומות מגורים קבועים למחצה [ביאור שטיינזלץ].