שבתי ויוזבד, אישים נכבדים אשר נמנו מֵרָאשֵׁי הַלְוִיִּם, נשאו באחריות ניהולית וארגונית הקשורה לתפקודו התקין של המקדש. תפקידם מוגדר כפיקוח עַל הַמְּלָאכָה הַחִיצֹנָה לְבֵית הָאֱלֹהִים, מושג שזכה למספר התייחסויות בקרב המפרשים, הסובבות סביב מהות העבודה ומיקומה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מדובר בעבודות תחזוקה ואספקה שנעשו מחוץ למקדש אך נועדו לצרכיו. עבודות אלו כללו הבאת עצים למערכת המזבח, וכן אספקת אבנים וחומרי בניין לצורך "בדק הבית", כלומר תיקון וחיזוק המבנה [רש"י, מצודת דוד].
לצד זאת, יש הממקדים את משמעות המילה "חיצונה" בהיבט הגיאוגרפי והמרחבי, אך נחלקים לגבי המיקום המדויק. דעה אחת גורסת כי העבודה התבצעה מחוץ לעיר ירושלים כולה, עבור צורכי המקדש [אבן עזרא]. לעומתה, יש הסבורים כי העבודה נעשתה בתוך מתחם הר הבית, אך מחוץ למבנה ההיכל עצמו, כגון בחצר הכהנים ובעזרות [רלב"ג].
זווית נוספת מציעה כי המלאכה החיצונה לא התמקדה בהכרח בבנייה או באיסוף חומרי גלם, אלא בתפקידי מנהל וסדר, כגון שירות כשוטרים וכממונים על אוצרות המקדש [ביאור שטיינזלץ].